על קריאת שמע של שחרית
מאת: הרב יהודא ליאון אשכנזי זצ"ל

"עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית" 1 . איתא במסכת ברכות: 2 "מאימתי קורין את שמע בשחרית? 3 …ואחרים אומרים: משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו. אמר רב הונא: הלכה כאחרים. אמר אביי: לתפילין - כאחרים, לקריאת שמע - כותיקין, דאמר רבי יוחנן: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. תניא נמי הכי: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום".

עניין קריאת שמע מורה על הגאולה האמיתית, ומשום זה אין מחלוקת על הסמכת גאולה לתפילה בשל שחרית, באשר גאולה מעלייתא בצפרא הוה, 4 שכן בבוקר יוצאים מתחומה של מידת הדין השולטת בלילה ונכנסים לתחומה של מידת הרחמים השולטת ביום 5 , וכמו שאנו אומרים בתפילה "המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים", ויש כאן באמת גאולה מעלייתא. 6 נמצא כי הכוונה של קורא קריאת שמע באה להעיד על ייחודו יתברך בייחוד גמור של מידת הדין ומידת הרחמים, 7 ואין בזה שום עיכוב כלל, דהא כבר זרח לו השמש 8 .

אלא שבערב המצב בהפך ממש, 9 ודילמא כפרה מעכבא, שמא יגרום החטא, משום שבערב אדם יוצא ממידת הרחמים ליכנס בתחום מידת הדין, ולפיכך הוצרכה הגמרא להוכיח דאין כפרה מעכבת לקריאת שמע של ערבית 10 , דאם לא כן היה לו להתפלל ערבית לפני קריאת שמע של ערבית, כדעת ר' יהושע בר לוי בריש מסכתא, ואין הלכה כמותו, ובעל כורחך משום דכפרה לא מעכבא 11 . והואיל ואמרה המשנה בשעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, זאת אומרת דכפרה לא מעכבת 12 .

יוצא מזה בלי ספק כי קריאת שמע של שחרית מורה על הגאולה האמיתית. ובעי למצוא בזה סימן ברור לפי חכמתם, הלכך אחרים אמרו משיראה חברו רחוק ד' אמות ויכירנו. 13 כלומר כי אף על פי שחברו הוא רחוק ד' אמות של ההלכה, 14 בכל זאת יכירנו כחברו, בסוד אהבה שאינה תלויה בדבר 15 . ואין הדבר אמור כאן אלא בדבר הלכה כמובן, הואיל ובאהבת חברים עסקינן הכא, ואין חברים אלא בדבר תורה. כדתנן "עשה לך רב וקנה לך חבר, והווי דן את כל האדם לכף זכות" 16 .

התלמידים של בני ברק בתקופה הזאת ראו את עצמם כאילו הגיעו למצב של קריאת שמע של שחרית להיות מניחי תפילין בסוד אהבת חברים המביאים גאולה לעולם באשר הם דנים כל אדם לכף זכות, אך בעוונות נכשלו בזה 17 כנודע ממעשה תלמידיו של רבי עקיבא והפך בר-כוכבא לבר-כוזיבא, כנודע 18 .

הערות:
הערות אלו נכתבו על מנת להרחיב את היריעה של דברי הרב. רובן נלקחו מתוך כתבי הרב. כל טעות בהבנה שלי היא.

1. מתוך הגדה של פסח: "מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ור' אליעזר בן עזריה ור' עקיבא ור' טרפון שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית". חזרה

2. דף ט עמוד ב.חזרה

3. משנה זו מלמדת את זמני קריאת שמע של שחרית: "משנה. מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. רבי אליעזר אומר: בין תכלת לכרתי. (וגומרה) עד הנץ החמה. רבי יהושע אומר: עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות. הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה". חזרה

4. "שאי אפשר להתחיל בפירוש הפרטים אלא אם כן היה יום. שדווקא ביום אפשר להכיר את אופן הפרטים ולהבין עניין צרותם בגלוי, דמעיקרא היו בהעלם, ואי אפשר לפרטם בערבית ברישא, וזהו 'ויהי ערב' תחילה, כלומר דרגת העולם הזה. ובמה שנמצא בעולם, ומניסיונות דעלמא הדין מיד, ובדרך כלל יש לו אות ומופת למציאות העולם הבא, בחינת 'אמונה' דכתיב: 'ואמונתך בלילות', שהאמונה העלם האמת כנודע, וכמו שהחושך הוא העלם האור, כמו כן עולם הזה הוא העלם העולם הבא. הלכך אי אפשר לעסוק בפרטים אלא עד דקאי בשחרית" (מתוך פרוש ראשית התרומה של הרב זצ"ל על מסכת אבות הנמצא בכתב יד). מאחר שקריאת שמע מלמדת על ייחוד ה' יתברך שהוא ראשית הגאולה, יוצא אפוא ש'שמע' בשחרית מורה על הגאולה האמיתית משום תיקון של עולם דרחמים השולט ביום. חזרה

5. "רבי יוחנן אמר והא כתיב יומם יצווה יי' חסדו מידת חסד קאמר ולא מידת הדין. אמר רבי יצחק משיוצא האור עד שנוטה לרדת נקרא יום והוא מידת חסד, משנוטה לרדת נקרא ערב והוא מידת הדין" (זוהר חלק ב' דף כא עמ' א). חזרה

6. מכיוון שביום מידת הרחמים גוברת על מידת הדין והאמת מתגלה לעיני כל "מה שהיה תחילה בחינת אמונה (בלילה), פירוש: במה שהיה תחילה בחינת האמונה, בגילוי הכלל וכל הפרטים, שהפרטים עדיין בהעלם, אז כשבא האור, מתגלה אופן אמיתתו גם לפרטים ...שאי אפשר קודם כך (בלילה). ואז, רואה ומביט מה הם הפרטים שהיו בתכלית הבריאה אשר תחילתה בערב. כי בהעדר האור נתערבו הצורות ונעלם אופן היצירה בעומק הבריאה ודווקא בסוף המעשה של הלילה מתגלה מה שהיה תחילה בבריאה בחינת העלמה". יוצא אפוא, שגאולת היום היא גאולה מעלייתא כיוון שההעלם מתגלה לעיני כל. חזרה

7. אחד ההסברים שהיה נוהג הרב לתת לפסוק הראשון של 'שמע' הוא: הסיבה שהאות ד' ואות ע' גדולותהיא, ע' מסמל את שבעים הלשונות בעולם, שהן הריבוי הקיים מעצם היות העולם עולם טבעי. שאיפת התורה היא לאחד את כל המידות לאחדות ד' האותיות של שמו. איחוד הריבוי באחדות זה תיקון העולם במלכות שדי. "שעיקר כוונת קריאת שמע הוא לייחד מידת הדין למידת הרחמים" (ראשית התרומה עמוד 28). חזרה

8. כיוון שהתגלו בעולם הפרטים שהיו מוסתרים בלילה ואחדות נראית לעיני כל, ומידת הדין התאחדה עם מידת הרחמים בסדר הנכון והאמיתי. ראה הערות 7,6. חזרה

9. "הסכנה הפנימית מתעוררת במה שאנו "שוכבים" ו"קמים". כי בשעת השכיבה או הקימה אנו מרגישים את חיי שני העולמות הפוכים זה מזה בתכלית ההיפוך. שעולם הקימה הוא עולם הידיעה והבחירה, אומנם עולם השכיבה הוא עולם החלום וההכרח, כמבואר אצל חכמי האמת. ושני עולמות אלו שונים לגמרי, שינוי החיים והמוות, כך אמרו: "שינה - אחד מששים למיתה" (מסכת ברכות דף נז עמוד ב). ומזה הניסיון מתעוררת הנבלה (כוונתו: הגוף), ובא היצר של שתי הרשויות כאילו מפנימיות חיי האדם ממש, שרואה בלבו כאילו שיש ב' שלטונות בעולמו הפנימי ח"ו, וזה דומה כאילו אין אלוקים" (מאמר ראשית התרומה עמוד 20). חזרה

10. "הכוונה היא להעיד כי מידת הדין שורשה במידת הרחמים, שכבר יצא מהלילה להיכנס ביום, ואפשר לו בלי ספק כי כבר ויהי בוקר, ויזרח לו השמש, וטהר גברא בסוד 'חדשים לבקרים' אבל בערב קשה, כי הכוונה בהפך, להעיד כי מידת הרחמים היא המתגלה במידת הדין, ודילמא כפרה מעכבא, שמא יגרום החטא ונמצא חייב מיתה בסוד 'קטונתי מכל החסדים'". (ראשית התרומה עמוד 28). תפקיד הכהן לכפר על עם ישראל בחינת נציג העם, לכן מותר לו לאכול תרומה. חזרה

11. מסכת ברכות דף ד עמוד ב. "לכן תלה זכותו באוכלי תרומה, ותנא "משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן", לאשמועינן דכפרה לא מעכבא מלקרות, דאם לא כן צריך להתפלל קודם הקריאה כדר' יהושע בן לוי, שאמר "תפילות באמצע תקנום", פירוש: תפילת ערבית קודם לקריאת שמע. וטעמיה דר' יהושע בן לוי, דגאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא, ולכך בעי תפילת ערבית קודם הקריאה. והעניין הוא, כי החטאים צריכים תיקון וכפרה, התיקון בא לתקן מה שהאדם קלקל בחטאו, והכפרה לכפר מה שחטא, על כן התיקון בא על המעשים, כלומר אם נטמא צריך לטבול בעת הפסק הטומאה כדי להיטהר כבראשונה. אולם הכפרה באה על הנפש החוטאת ואין מקריבים קורבנות אלא ביום, כי מידת הרחמים היא המכפרת, ו'זובח לאלוהים יוחרם'" (ראשית התרומה עמוד 29). חזרה

12. "ורצו בזה לברר כלל גדול בדרכי התורה ובחכמת ההלכה, באם אפשר לו לאדם לקבל שוב עליו עול עבודת הבורא מיד אחר התיקון, או דילמא כפרה מעכבא וצריך לשהות עד למחרת בעת השלמת כפרתו? ולצורך גבוה זה החליטו שזמן התחלת קריאת שמע של ערבית יהיה משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן, כי הכא עסקינן בקריאת הדברים המעידים על קבלת עול מלכות שמים, ומשום שהמשילו האדם בקריאתו לכוהנים בעבודתם, הוצרכו לדקדק לאיזו דרגה התכוונו, ולכן נקט בגמרא דגבי אכילת התרומה דייקא כפרה לא מעכבא, כדאיתא ביאת שמשו מעכבתו וכו', כלומר דאפשר להשוות כלל ישראל לכוהנים בדרגה זו ולא למעלה, כלומר דרגת אכילת הקדשים. יוצא מזה בלי ספק כי הכא לאשמועינן דכפרה לא מעכבא, בקריאת שמע קאי, וזה 'משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן'" (מאמר ראשית התרומה עמוד 30). חזרה

13. מסכת ברכות דף ט עמוד ב. חזרה

14. מסכת ברכות דף ח עמוד ב חזרה

15. הכוונה לעניות דעתי מידת החסד במלואה בבחינת עולם חסד יבנה. חזרה

16. מסכת אבות פרק א משנה ו. חזרה

17. מסכת יבמות דף סב עמוד ב; שולחן ערוך אורח חיים תצג. חזרה

18. "רק בשלהי ימי בית המקדש השני, לאחר מות רבי עקיבא, קיבלה התקופה הזו אופי של אבל. ועל מה חל האבל הזה? על סוף תקופת הבית השני, לאחר כשלון המרד האחרון של בר כוכבא נגד הרומאים. זאת ה"מגפה" שבה נספו שנים עשר אלף זוגות תלמידיו של רבי עקיבא שהיו חייליו של בר כוכבא. אבל הייתה זו יותר מסתם מגפה; היה זה חורבן ממש. הכוח הלאומי האחרון של הבית השני נהרס כליל. כל תקוותיו של עם ישראל במלחמתו נגד התרבות הרומאית נגוזו. מכאן מתחילה תקופה של אלפיים שנות גלות אדום וערב... בל"ג בעומר הייתה הפסקה של האבל, שזו הייתה זכותו הגדולה של רבי שמעון בר יוחאי שגילה את ספר הזוהר... תורת הנגלה אינה קשורה די הצורך עם המידות הנסתרות של התורה. תורת רשב"י היא תורת הנסתר. בזכות תורתו שהייתה כל כך גדולה נפסקה המגפה של תלמידי רבי עקיבא. ההסבר הוא פשוט, וזהו הכלל השני: תורת החסד - על לשונו; אם אין תורת חסד על לשונו יש מגפה ויש כשלון, וצריך לקשר את שני כללים" (מתוך "תקופת העומר" מאת הרב יהודא אשכנזי זצ"ל). חזרה

להורדה בפורמט DOC לחץ כאן